העמוד הזה באתר הוא הסיפור שלי.  זה הלב הפועם של מה שאני עושה.

​

מימין סבתא רוז'ה ומשמאל אח שלה, שמעולם לא הכרתי, מילוש.

 

השנה - 1942,  ערב פינוי גטו קראקוב,  וימים לפני ששניהם עוברים להתחבא בכלא גרמני בלב קראקוב.

​

אבל רק לשנתיים - עד שגם הכלא חוסל, כשאז הם, עם שני הוריהם, פלה ודוד, מובלים למחנות.

​

תסתכלו בתמונה הזאת. היא עולם ומלואו. בעבורם, בעבורי, ולדור ההמשך.

​

הסיפור הזה הוא הדרייב שלי להקים את "שמה". סרטים בין דוריים שבהם בני הדור השני והשלישי מדברים עם הוריהם.

​

סרטי הנצחה לעבר ולהווה ולמען העתיד. 

​

חייבת לציין  -  אני לוקחת מעט מאוד סיפורי משפחה. זו עבודה של התמסרות ומחקר שאורכת חודשים רבים.
 

זו עבודה שכרוכה בתקציבים לא מעטים ומחברת פזל של סיפורים עם קטעי ארכיון משפחתי שנחקרים.

 

אבל, התוצאה היא לכל החיים, ומבחינתי זו שליחות.

​

אם באפשרותכם וברצונכם לעשות סרט -  

סרט שלא יחזור,

​

סרט שהוא מורשת.

 

סרט שהוא ביוגרפיה, היסטוריה וערכים.

​

סרט שרק אתם יכולים לספר ושאחר כך כבר לא יהיה מי.

​

אתם מוזמנים לפנות אלי.​

​

שלכם, 

​

עירית 

​

​

​

​

​